"אלרן אברהם - "ממושי

בן סימה ויעקב, נולד ב18.5.1947 ברומניה. בהיותו כבן שנה, הוא עלה לארץ עם משפחתו. המשפחה התיישבה בראשון לציון, ובה התחיל אברהם את לימודיו בבית הספר היסודי "רמז" ואחר כך המשיך בגימנסיה הריאלית.

בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון היה אברהם פעיל בתנועת ה"צופים", וכבר אז היה "לייזר" (כך קראו לו חבריו) דמות נערצת בקרב בני הנוער של ראשון לציון. אברהם היה שקול ורציני, ועם זאת שופע הומור ויוזם.

כשגויס לצה"ל ביקש אברהם להתנדב לחיל הצנחנים, ולאחר מסלול האימונים המקובל נשלח לקורס קצינים, וכאן התגלה כבעל כושר מנהיגות טבעי. הייתה בו עליזות מידבקת ואישיותו שפעה חום אנושי רב. באותה תקופה דבק בו הכינוי "ממושי", וכינוי זה ליווה אותו עד יום מותו.

ממושי היה בעל לב חם והיה מוכן תמיד לשמוע מה שהעיק על ליבם של חבריו ופקודיו. ולכן אהבו אותו כולם והעריכו לא רק את איש הצבא הקפדן שבו, אלא גם את אישיותו החמה.

במלחמת ששת הימים היה ממושי בקורס קצינים. עם חבריו לקורס הוא סופח לאוגדתו של האלוף טל, ונלחם בחאן יונס ובצומת רפיח. במלחמת יום הכיפורים כבר היה ממושי סמג"ד בחטיבת צנחנים. ואולם בשל פציעתו, הוא לא השתתף בקרב הקשה שניהלה החטיבה שלו בחווה הסינית. לאחר כמה ימי אישפוז בבית חולים בצפון הארץ, חזר ממושי לחזית והשתתף במבצע של כיתור הארמייה המצרית השלישית.

בזכות פעולותיו המבצעיות והקרבות שהשתתף בהם, קנה לו ממושי שם בזכות השנים שבהן שימש מפקד חטיבת הבקעה. ממושי בא לבקעה בשנת 1982 והתאהב בה. התפקיד שקיבל תאם את תכונותיו, ובו התגלה בכל גדולתו. זה היה תפקיד צבאי ואזרחי גם יחד. ממושי היה אחראי להיערכות הביטחונית במרחב, למניעת חדירות מירדן. אבל יותר מכול הוא היה "אבא" לכל תושבי הבקעה, ליהודים ולערבים גם יחד.

ממושי התגלה כאוהב אדמה וטבע. הוא אהב לצלם, והשאיר למשפחתו מאות שקופיות של פרחים שצילם בסיוריו הרבים בבקעה. הייתה לו עין חדה, ולא פעם עצר לפתע בעת הנסיעה, כדי לחזור כמה מטרים ולצלם פרח נדיר שקלטה עינו.

ביום 14.1.1985, בשעה שהיה בשטח פיגוע בלבנון כדי לבדוק את המקום, התפוצץ מטען צד ופגע בממושי. כל מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו, וביום כ"ד בטבת תשמ"ה (17.1.1985) נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הוא השאיר אחריו אשה ושלושה בנים, הורים ואחות.