מנקר שמחה

בן בתיה ואליעזר, נולד ביום כ"ח בתשרי תשי"ד (7.10.1953) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם גורדון בקרית חיים, ובבית-הספר "בארי" בראשון לציון. אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "עמל" ברחובות. שמחה היה תלמיד טוב וממושמע, ואהוב על מוריו ועל חבריו. בימי החופשות מן הלימודים עבד בעבודות שונות על מנת לעזור להוריו, שפרנסתם לא נמצאה להם בשפע. הוא היה חבר בתנועת "הצופים" ואחרי-כן הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד", וברבות הימים הדריך בקן התנועה בראשון לציון. בימי ילדותו חלה במחלה קשה והרופאים כמעט אמרו נואש. אך גופו התגבר על כל הפגעים וההסתבכויות שנבעו מהמחלה והוא הבריא לחלוטין. שמחה היה חובב ספורט, מאוד אהב כדורגל, והיה כחלק מחברי נבחרת הכדורגל של "הפועל" ראשון לציון. הוא הקדיש את זמנו הפנוי לפעילות ציבורית, צירף אליו בני נוער משוטטים ועבד על מנת להקנות להם ערכים חברתיים בסיסיים. שמחה, בנדיבותו, אהב לעזור לזולת ולסייע לכל נזקק. חביב ואהוב היה על ידידיו, ושום אדם לא רכש לו טינה. הוא מאוד אהב את אחותו והגן ודאג לה כל הזמן. שמחה היה אדיב,מנומס, נעים הליכות, שופע רוך וחום לסביבותיו. הוא התכונן לשאת את ציפורה חברתו לאישה.

שמחה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971, והוצב לחיל התותחנים. לאחר תקופת אימונים נקבע תפקידו כאיש צוות של תותח מתנייע 175 מ"מ. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. תמיד השתדל שלא להדאיג את הוריו והקפיד לכתוב מכתבים הביתה. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום-הכיפורים השתתף שמחה בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) נפל שמחה בקרב. ליד ציר הנפט, בשעה שיחידתו ריתקה באש ארטילרית את כוחות האויב, התפוצץ התותח ושמחה נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון-לציון. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.