נועם גרובר - נזכור ולא נשכח

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שבסיומו אנו מתחילים בחגיגת עצמאותנו הוא יום עמוס בזכרונות וגעגועים, ויחד עם זאת בגאווה גדולה. אכן, זה הוא יום לא פשוט בו אנו זוכרים את אהובינו שנפלו בשדה הקרב, ומתייחדים יחד עם המשפחות השכולות. זהו יום בו אנו זוכרים את נופלינו ואת גיבורינו שבזכותם אנו ממשיכים להתקיים כאן, בארצינו. זהו גם יום בו אנו זוכרים את אלו שנפגעו בפעילויות הטרור שהתרחשו במדינתינו לאורך השנים. זוכרים את כולם, ולא שוכחים לעולם.

אז כן, יש המון צער וכאב ביום זה, במיוחד למשפחות השכול שאיבדו את היקר להם מכל. ויחד עם זאת יש לנו הרבה במה להתגאות במדינה שלנו ועל הדרך בה היא פועלת לאורך השנים. בניגוד לאויבינו ממדינות ערב השכנות וארגוני הטרור הפועלים בתוך המדינה, ערך החיים במדינת ישראל הינו ערך עליון. בעוד שאויבינו מקדשים את המוות ומוכנים למסור את חייהם תמורת חירוף נפש יהודי, מדינת ישראל מקדשת את החיים. את חייהם של אזרחיה ואת חייהם של החיילים שהיא שולחת אל שדה הקרב.

מדינת ישראל לא מפקירה לעולם את אנשיה. נוכל לראות זאת במבצע "יהונתן" בו נחטף מטוס עם נוסעים ישראלים, והמדינה שלחה כוח צבאי למבצע מוצלח ששיחרר את החטופים. או במבצע לאיתור גופתו של זכריה באומל, שנפל בסוריה במהלך קרב ומדינת ישראל לא פסקה בחיפושים אחריו, ולאחר 37 שנים גופתו נמצאה והוחזרה ארצה.

כמו הדוגמאות הללו, יש עוד לא מעט אירועים מעבר המדינה שלנו שמראים לנו שהיא לא הפקירה אף אזרח או חייל לעולם, והיא גם לעולם לא תעשה זאת. על כך אנו צריכים להתגאות במדינתינו ועל היותנו חלק ממנה. חלק ממדינה שערך החיים בה הוא ערך עליון שנמצא מעל לכל אף על פי שזה מקשה בקרב מול אויב שעבורו ערך החיים נתפס כמובן מאליו. לכן ביום הזיכרון אנו צריכים להתייחד עם משפחות השכול, להיות לצידם ולתמוך. אבל מעל כל זה לתת להם להרגיש שהם לא לבד. העובדה שאנו חיים במדינה משלנו אינה מובנת מאליה. לכן אסור לנו לשכוח, ותמיד נזכור.